מרגליות מושב עובדים להתיישבות חקלאית בע"מ נ' סבג'י

החלטה

1.בפני בקשה לעיכוב הליכים בתביעה, מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

המדובר בתביעה למתן צו עשה, צו מניעה ולסילוק יד שהוגשה כנגד הנתבעת, על ידי התובעת (להלן גם: "האגודה"), שהינה אגודה שיתופית המחזיקה במקרקעין במושב מרגליות מכוח הסכם משבצת בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית.

הנתבעת הינה תושבת מרגליות וחברת האגודה. לטענת התובעת, הנתבעת מחזיקה בשטח ציבורי במגרש 127, בגוש 14030, חלקות 3, 4 5 (להלן: "השטח"), אשר אין לה כל זכות לעשות בו שימוש הנוגד את ייעוד המקרקעין והפוגע ביכולת הציבור להשתמש בו.

התובעת טענה, כי הנתבעת החלה לבצע בשטח עבודות, תוך השתלטות על השטח הציבורי ועשיית שימושים שונים בנסיון לנכס לעצמה שטח המיועד לכלל ציבור חברי האגודה.

2.לטענת הנתבעת, בהתאם לסעיף 124 לתקנון האגודה, נקבע כי כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה חייבים לישבם על ידי בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות, או מי שימונה על ידו, לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן: "הפקודה").

הנתבעת טענה, כי תקנון האגודה הינו חוזה מחייב ומאחר שמדובר בסכסוך בינה לבין וועד האגודה, מחובתה של האגודה לפנות לרשם האגודות השיתופיות לברור הסכסוך.

הנתבעת הדגישה, כי מדובר בסכסוכים אישיים הקיימים מזה זמן בין בנה לבין האגודה, ולפיכך, לטענתה, אף הגישה האגודה כנגדה, לאחרונה, עוד מספר תביעות.

לטענת הנתבעת, עמדה בשני התנאים המצטברים לצורך החלת סעיף 52(2) לפקודה ואשר הינם: קביעת תנאי הבוררות בתקנון וכן כי המדובר בסכסוך הנוגע לעסקי האגודה.

3.התובעת התנגדה לבקשה. לטענת התובעת, תניית הבוררות כמופיעה בתקנון האגודה, מתייחסת לניהול "עסקי האגודה", אשר גם מפורטים בסעיף 52(2) לפקודה ואשר עליהם לא נמנה המקרה נשוא התביעה.

התובעת הפנתה לכך שבפרק ה' לתקנון, לא הוגדרה תביעה נגד חבר הפולש לשטח ציבורי כפעולה הנוגעת לעסקי האגודה ולפיכך טענה, כי תביעה זו אינה נכללת בתניית הבוררות.

דיון:

4.בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, בית המשפט הדן בתביעה בענין אשר לגביו קיים הסכם בוררות ובעל דין שהוא צד להסכם מבקש לעכב את ההליכים בתביעה, ייעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם. תנאי לעיכוב הינו כי המבקש היה מוכן ומוכן לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות.

כמו כן, ובהתאם לסעיף 5 (ג') לחוק, קיימת לבית המשפט סמכות שלא לעכב את ההליכים, אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות.

5.במקרה דנן, ספק בעיני אם התקיימה הדרישה המופיעה בסיפא לסעיף 5 (א) לחוק, שכן למרות המכתב מיום 22/12/11, אשר צורף לכתב התביעה ואשר כבר בו הועלו טענות התובעת, לא הציגה הנתבעת מכתב תשובה, או התייחסות מצידה בה הביעה נכונותה למסור את הסכסוך לבוררות. גם בתצהיר הנתבעת, לא פרטה הנתבעת את נכונותה לקיום הבוררות.

גם אם אניח שהנתבעת טרם הספיקה להשיב לפניית התובעת (לא הוצגה על ידי התובעת חלופת מכתבים בענין), וכי ההזדמנות הראשונה להבעת נכונותה להעברת הסכסוך לבוררות, היתה בעת שהוגשה תגובתה לבקשה לצו זמני, עדיין סבורתני, כי אין המדובר בסכסוך אשר יש להעבירו לבוררות שכן תניית הבוררות אינה חלה עליו:

6.על פי סעיף 52 (1) לפקודה, נקבע כי אגודה רשומה יכולה לקבוע בתקנותיה הוראות לענין יישוב סכסוך הנוגעים לעסקי האגודה, בין על ידי הרשם או באופן אחר.

בהמשך סעיף זה, הבהיר המחוקק מה הם סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה הבאים בגדר סעיף זה: "תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או הנציג החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה כמשמעותו בסעיף קטן זה".

מכוח סמכות זו קבעה התובעת בתקנונה את סעיף 124 על פיו:

"כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה בין חברים או בין חברים לשעבר או בין מי שתובע מכוח חבר מצד אחד ובין האגודה או המינהלה או הפקידים של האגודה, חייבים לישבם על ידי בוררות בפני רשם האגודות השיתופיות או מי שימונה על ידו, לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות".